ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה להארכת מועד בר"ע בגין טעות כנה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.        ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בה נתקבלה בקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני נגד המבקשת. ביום 12.7.2007 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, בה הודיעה על כוונתה לנקוט בהליך ערעורי. בית המשפט המחוזי דחה ביום 25.7.2007 את הבקשה לעיכוב ביצוע. ביום 4.9.2007 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין צו המניעה הזמני, וביקשה את תיקון ההחלטה בכל הנוגע לחיוב המשיבה בהפקדת ערבות כנגד הוצאת הצו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בנימוק כי הטענה שביסוד הבקשה היא טענה ערעורית מובהקת שהדרך הנכונה להעלאתה היא בקשה לרשות ערעור ולא בקשה לעיון מחדש. בית המשפט הוסיף שאילו סבר שהדרך הדיונית בה נקטה המבקשת נכונה, היה נעתר לבקשה ומתנה את הצו בערבות עצמית של מר יפתח מנקין. החלטה זו הומצאה למבקשת ביום 10.10.2007.

2.        הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.10.2007. נטען בבקשה כי המבקשת הסתמכה על הלכות קודמות של בית משפט זה, לפיהן בקשה לקביעת ערבות, לשינויה או לסיוגה, יש להגיש לבית המשפט אשר נתן את ההחלטה בעניין הסעד הזמני. הסתמכות זו מהווה, לשיטתה של המבקשת, טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת. המבקשת מדגישה כי הייתה סמוכה ובטוחה כי הדרך הדיונית היחידה שעמדה בפניה הינה הגשת בקשה לעיון חוזר וכי גם כיום היא סבורה כן. על כן היא הגישה (ביום 28.10.2007) בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, ואילו הבקשה שלפניי הוגשה, לדבריה, מפאת הזהירות בלבד. המבקשת מוסיפה כי לנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, לפיה אילו היה סבור כי המבקשת נקטה בדרך הדיונית הנכונה היה נעתר לבקשה בעניין ערבות עצמית, הרי שההליך מגלה סיכוי של ממש. היא מבקשת להאריך את המועד להגיש בקשת רשות ערעור אך ורק בנוגע לאי התניית הצווים הזמניים בערבויות.

3.        המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי טעותה של המבקשת בהבנת הדין הינה טעות בלתי סבירה, ובדיקה משפטית סבירה הייתה מעלה כי ההליך בו נקטה הינו הליך שגוי. המשיבה מסתמכת על כך שבבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה שהגישה המבקשת ביום 12.7.2007, היא הודיעה כי בכוונתה להגיש בקשת רשות ערעור, לרבות על הקביעות בעניין הבטוחות. בסופו של דבר בחרה לתקוף רק את עניין הבטוחות בדרך דיונית לא נכונה. המשיבה מוסיפה כי בתגובתה לבקשה לעיון חוזר, שהוגשה ביום 20.9.2007, נטען כי ההליך בו נקטה המבקשת הינו הליך שגוי. חרף האמור, לא טרחה המבקשת להגיש בקשת רשות ולו לשם הזהירות. בנסיבות אלה, סבורה המשיבה כי הטענות בהבנת הדין אינה מהווה טעם מיוחד.

4.        לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר שצורף להם, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד, ובלבד שמדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר (ראו, רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)).  

5.        במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד הוגשה כשלושה שבועות לאחר המועד הקבוע בדין להגשת הליך. המדובר באיחור משמעותי. יחד עם זאת, מצאתי כי מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד. שוכנעתי כי גם אם נקטה המבקשת בדרך דיונית מוטעית עת הגישה בקשה לעיון חוזר, שאלה שאיני מביעה בה עמדה לגופה נוכח היותה תלויה ועומדת לפני בית המשפט במסגרת רע"א 9111/07, הרי שמדובר בטעות כנה וסבירה. על פני הדברים ומבלי להיכנס לעובי הקורה, אין זה מובן מאליו כי מאז התקנת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא ניתן היה לברר את טענות המבקשת במסגרת בקשה לעיון חוזר. אשר לאינטרס ההסתמכות של המשיבה לגבי סופיות ההליך, לא שוכנעתי כי המשיבה אכן גיבשה הסתמכות כלשהו עקב אי הגשת בקשת רשות ערעור במועד. הבקשה לעיון חוזר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך והיה בה כדי להבהיר שהמבקשת לא השלימה עם שאלת הערבויות לצו המניעה הזמני. הבקשה שלפניי הוגשה בסמוך לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, ועל כן גם בשלב מאוחר יותר לא נוצרה אצל המשיבה ציפייה כי ההליך בעניין הבטוחות לצו המניעה הזמני הסתיים. בנוסף, נוכח הקשר ההדוק בין הליך זה לבין הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה בעניין עיון חוזר, הרי שגם קיומו של הליך תלוי ועומד עשוי לשמש בנסיבות העניין "טעם מיוחד" להארכת מועד. בשים לב להערה בשולי החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, על פני הדברים ולצורך הדיון שלפניי, נראה כי סיכויי ההליך תומכים גם הם בהארכת המועד.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת. המבקשת רשאית להגיש בקשה לרשות ערעור בסוגיית הבטוחות תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקשת תצרף החלטה זו לבקשת רשות הערעור  שתוגש והמזכירות תתייקה בתיק השופט אשר ישב בדין. הבקשה לרשות ערעור תאוחד עם רע"א 9111/07. החלטה זו תישלח לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ב בכסלו תשס"ח (2.12.2007).                                  

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: